כיתה א'

​

בחינוך וולדורף אין משתמשים בדרך כלל בספרי לימוד וחוברות עבודה. התלמידים יוצרים במהלך תקופת הלימוד את ספר הלימוד שלהם. הם מעצבים את מחברות התקופה המיוחדות ביחד עם המחנך/כת והן מתמלאות ציורים והמחשות של החומר הנלמד. כפועל יוצא מכך, מוטלת על מורי הכיתה משימה לחבר בעצמם את חומר הלימוד. המורים הם אלו שכותבים שירים, דקלומים, סיפורים ומחזות. הם אלו שמעבדים את החומר הלימודי בדרך כזו שנשמרת חיה, דינמית ויצירתית, וכך היא גם עוברת לילדים. כל מורה, מתוך היכרותו את כיתתו, מוצא את הדרך המתאימה להעברת החומר לילדי הכיתה.

​

תקופות

​

רישום צורות

בתחילת השנה נגלה יחד עם הילדים כי כל הצורות בעולם מורכבות מהקו הישר והקו העגול.
הצורות הנולדות והנובעות מהם, מובאות כשהן עטופים בתמונה המבטאת משהו ממהותה הפנימית של כל צורה. הקו הישר יהיה כוכב נופל המראה את הדרך, או שרביטו של המלך היורד בציווי, או קרן שמש הנשלחת לליבו של ילד וממלאת אותו באומץ וכו'. הקו העגול יבוא אולי כחיבוק של ברכה, או כשירה עוטפת, כידיים המרפאות בתנועה שומרת וכו'.

 

הילדים מקבלים את התנועות הללו קודם כל כדימוי תנועתי, המהווה חלק מסיפור (כוכב נופל, תנועת הגלים, מעוף הציפור וכו'), אח"כ כחוויה תנועתית, הן במרחב והן ביחס לגוף של עצמם, ולבסוף גם 'רושמים' אותן במחברת.

​

כתיבה

בעוד הקווים מובאים כעקבותיה של תנועה שהתרחשה, את האותיות אנו מביאים כמו שנוצרו במקור, במהלך ילדותה של האנושות, כתמונה סמל או ציור של "משהו" בעולם. ה-ב' יהיה בית או בקתה או ברבור, ה-ג' גמד או גמל וכו', כל האותיות תהיינה שזורות זו בזו בסיפור אגדה והן יהיו יקרות ללב הילדים כי הם שותפים בכל ישותם בסיפור, ולא רק כמשהו 'טכני' שיש ללמוד אותו כדי לדעת לכתוב ולקרוא. הקצב הוא איטי, התהליך מעמיק, וזאת מתוך תקווה שתצמח אהבה בין הילדים ובין הצלילים והסימנים של השפה, אהבה שתשרת אותם לאורך חייהם.

הילדים יתרגלו את כתיבת האותיות עצמן באופן אומנותי. הם יציירו את תמונות הסיפור ויגלו בתוכן את האותיות. כמו כן הם יתרגלו בעבודה 'פונטית' בכיתה את החיבור של הסימן עם הצליל וזיהוי הצלילים העיצוריים כצליל פותח, סוגר ואמצעי בתוך מילים. הילדים כותבים דברים שהם מכירים באופן גלובאלי ומתרגלים את קריאתם.

הבנה וחוקיות נלמדות בכיתות הגבוהות יותר, לאחר שהשפה כבר שגורה בילדים.

​

​