רקע היסטורי

 

חינוך ולדורף נוסד ב-1919 על-ידי המחנך, הפילוסוף והוגה הדעות רודולף שטיינר (1861-1925). בית-הספר הראשון הוקם כבית-ספר לילדי פועלים במפעל "ולדורף-אסטוריה" בעיר שטוטגרט שבגרמניה. היה זה בית הספר המקיף (מכיתה א' ועד כיתה י"ב, בנים ובנות יחדיו, ללא מיונים) הראשון בגרמניה. באירופה התרחב זרם חינוכי זה עוד לפני מלחמת העולם השנייה, אך דוכא קשות בזמן השלטון הנאצי. לאחר המלחמה ובמיוחד בשנות השישים והשבעים צמחה תנועת בתי-ספר ולדורף מאד. כיום קיימים אלפי גני ילדים, כ – 1300 בתי-ספר ועשרות הכשרות מחנכים ברוח חינוך ולדורף ברחבי העולם כולו.

 

חינוך ולדורף בארץ

 

במהלך שנות ה – 80 של המאה שעברה החלו לפעול בירושלים ובהרדוף שבגליל גני ילדים ברוח חינוך ולדורף. בית הספר ולדורף בהרדוף היה המוסד החינוכי הראשון בארץ (1989). אליו הצטרפו לאחר כמה שנים בית הספר ולדורף בירושלים – "אדם", ובית הספר ולדורף בטבעון – "שקד". במהלך שנות התשעים קמו יותר ויותר גני ילדים ובמקביל גם הכשרות מורים ייעודיות וכן נוסף תחום החינוך המיוחד. כיום, (2014) , קיימים יותר מ – 100 גני ילדים ברוח חינוך ולדורף, כ – 20 בתי ספר יסודיים, 4 תיכונים ו -6 הכשרות מורים וגננות. במכללת דוד ילין ובסמינר הקיבוצים מתקיימות הכשרות מורים מוכרות המעניקות תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה להוראה בבית ספר ולדורף.

 

עקרונות חינוך ולדורף

 

חינוך ולדורף שם במרכז תפיסתו החינוכית את הפסיכולוגיה ההתפתחותית של רודולף שטיינר.פסיכולוגיה התפתחותית זו- שבקוויה העיקריים דומה מאד לתפיסות התפתחותיות מרכזיות בחינוך, פיזה, אריקסון וקולברג לדוגמא, רואה את הילד קודם כל כישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך לשם עצמו. הילדות נתפסת כתקופה של בשילה, של צמיחה פנימית ושל לידה הדרגתית של כשרים, איכויות והבנות.

 

לאור פסיכולוגיה התפתחותית זו, נתפס הילד כישות בהתהוות וצמיחה אלי הבגרות, ולא כמבוגר קטן. חינוך ולדורף אינו שואל  מה יש ללמד בתחום ידע זה או אחר, אלא כיצד יש ללמד בהתאם להתפתחותו הספציפית של ילד מסוים וקבוצת בני גילו. כל המערכת החינוכית סביב הילד בחינוך ולדורף מנסה להתכוון לשאלה זו. תוכניות הלימודים, המתודות ודרכי הלימוד, הגישה לילד, האווירה הלימודית, סביבת הלימוד וכל שאר האלמנטים של חיי בית-הספר מכוונים לתת מעין תשובה לשלב ההתפתחותי בו נמצאים הילדים.

את שלבי ההתפתחות העיקריים, המשמשים בסיס לעבודה החינוכית בדרך זו, ניתן לתאר בצורה הבאה:

 

שלב הילדות המוקדמת, מהלידה ועד גיל הבשלות לבית-הספר

 

בגיל זה מרוכזת התפתחותו של התינוק, ואחר-כך של הילד הרך, בעיקר במישור הגופני פיזי. מכלול ישותו של הילד מכוון לצמיחה, גדילה וטיפוח של הגוף וכל הקשור בכך. היכולות הקוגניטיביות, הרגש והמוסר עדיין קשורים לגמרי לגופניות, נשענים עליה ונבנים מתוכה. ככל שהגוף, התנועה, חווית המרחב והחושים יתפתחו בצורה ההרמונית והשלמה ביותר, כך יתפתחו אחר-כך שאר יכולות וכושרי האדם לצורתם היפה ביותר.

 

מכאן שהמאמץ בחינוך ולדורף ממוקד בתקופה זו בעיקר בטיפוח צדדיו הגופניים של הילד, וזאת במובן הרחב ביותר: חוויות החושים, התנועה, שיווי המשקל, יכולות החיקוי הגופני וכל מה שקשור לחוויה הגופנית. אלה, זוכים להתייחסות הרצינית, העקבית והממושכת ביותר.

בגן העובד ברוח חינוך ולדורף שמים את הדגש קודם כל על חינוך זה של צדדיו הגופניים-פיזיים של הילד. במשחק, בשיר, באומנויות השונות, במשחקי יצירה וחיקוי, בחוויות חושים מגוונות מנסים לחזק ולעודד איכויות אלה. הילדים קודם כל עושים. בחיקוי ומשחק של עבודות האדם נבנה בצורה היפה וההרמונית ביותר מערך גופו ונפשו של  הילד הרך.

 

חינוך אינטלקטואלי מוקדם, ניסיון לפתח בצורה ישירה ומכוונת יכולות רציונאליות בגיל זה רק יפגעו בבסיס הגופני, שבהתפתחות נכונה ואיטית ייתן בבוא הזמן את הקרקע הטובה ביותר ליכולות אלו עצמן. מכאן שבגן בפועל ברוח חינוך ולדורף אין מקום ללימוד שכלתני, להקניית ידע עיוני ולהכנה לבית ספר במובנים אלו.

 

שלב בית-הספר היסודי ועד גיל ההתבגרות

 

בגיל זה, בערך בין השנים שש עד ארבע-עשרה בונה הילד את עולם הרגש והחוויה, את עולמו הפנימי שלו. מרכז ההתפתחות נמצא בבניה , עצוב וטיפוח של עולם פנימי זה. כמובן שאיכויות נוספות מתפתחות במקביל, החשיבה, המודעות העצמית ועוד, אולם אלו מתעצבות מתוך ובקשר, קודם כל, עם ההתפתחות הרגשית-חווייתית של הילד.

 

דבר זה מוצא את ביטויו בחינוך ולדורף בכך, שבבית-הספר היסודי- כיתות א' עד ו' ,ז' – מכוונים את התלמידים קודם כל למישור זה של ישותם. הכוונה היא ליצור מערכת, שתטפח, תדגיש ותעודד את התפתחות עולם הרגש והחוויה הפנימית של הילד. לימוד מלא חוויות ויצירתי, שקשור לעולמו הפנימי של הילד, וליווי אינטנסיבי וחם של כל ילד וילד נמצאים במוקד.

 

האמנות משמשת ככלי הטוב ביותר ללימוד בגיל זה. מטבעה היא פונה לרגש ולחוויה ומעצבת אותם. חינוך ולדורף בבית-הספר היסודי הנו קודם כל חינוך אמנותי. כל מקצוע ומקצוע נלמד באופן האמנותי ביותר, ושיעורי האמנות אינם נלמדים לאחר השיעורים העיוניים אלא כחלק מהם, כך שכל שיעור ושיעור הופך לחוויה אמנותית יוצרת. אמנות שהיא חינוך- וחינוך שהוא אמנות, זו מטרת החינוך בשנים אלו.

 

בכיתות היסוד בחינוך ולדורף אין משמעות רבה להישגיו הנמדדים של התלמיד בקריאה, הבנת הנקרא, חשבון ותחומים נוספים. הדגש מושם על החוויה האמנותית בשעת השיעור, על הפנמה מלאת חיים ופעילות של תחומי הלימוד, על הפעלה חווייתית ככל האפשר של מירב צדדיו הגופניים והנפשיים של כל ילד וילד, ועל קשר חם ואוהב בין הילד ומחנכיו. הידע כשלעצמו, איסוף אינפורמציה, אימון שכלי ולמידה המופשטת נדחים לשלבים מאוחרים יותר.

 

התקופה מגיל ההתבגרות ואילך

 

עם גיל ההתבגרות מתחיל הילד שלב התפתחותי חדש. עתה, לאחר שעוצבה גופניותו בשנים הראשונות, וחיי הרגש והחוויה של עולמו הפנימי בגיל בית-הספר היסודי מתעוררת חשיבתו המופשטת לאופקים חדשים ועולם הרגש מעמיק ומתבגר. גם היכולות הגופניות מבשילות לראשונה לעבודה יעילה ותואמת את צורכי הסביבה.

 

התפתחות זו מוצאת את תשובתה בחינוך ולדורף בתהליכי למידה יותר ויותר מופשטים, מלאי עניין ורב תחומיים. הכוונה בחינוך העל יסודי הנה לעניין את התלמידים, להביאם לכך שיצרו קשר של הבנה ועניין בעולם, כך שכוחות היצירה, הבנייה והאידיאליזם יגברו על כוחות הכובד וההרס. זאת מנסים לעשות בלימוד רב תחומי, מקיף ומלא עניין. כמו כן יש מקום בגיל זה לשיתוף התלמידים בתהליכי הלימוד, ליוזמה שלהם וללימוד יותר ויותר עצמי ובוגר.

 

במקביל לכך יש ניסיון להביא לרמה מקצועית את האומנויות השונות, בהן עסקו התלמידים עד כה בצורה יותר חברתית וקבוצתית. מה שהיה קודם – בחינוך היסודי –  בדגש החוויה ועיצוב העולם הפנימי של הילד, הופך עכשיו לתהליכי אמנות מקצועיים וממוקדים. תהליכי אמנות אלו מגיעים לשיא מסוים בפרויקטים משותפים בתחומי האמנות כגון: הצגות משותפות, מחזמר, מיצגים בנושאים שונים ועוד.

 

תהליכי היצירה של הילדות הרכה וגיל בית הספר היסודי הופכים בתיכון לעבודה מכוונת ומקצועית בסדנאות של תחומי מלאכה רבים ככל האפשר. השאיפה היא שכל נער ונערה יעברו תקופה משמעותית של התנסות במלאכות היד כחלק מהכשרתם לחיים בוגרים. מלאכות אלו כוללות בין השאר: נפחות, נחושת, קליעת סלים מנצרים, קדרות, פיסול בחמר ובאבן, עבודה בעץ, תפירה, עבודות עור ועוד.

 

יסוד נוסף בעל חשיבות רבה בחינוך ולדורף הנו הגישה השלמותית למעשה החינוכי. בכל שלב נעשה ניסיון להתייחס לילד כאל שלמות, כאל ישות רב פנית, מגוונת בעלת איכויות וצדדים רבים ושונים. בכל גיל מקבלת גישה זו כמובן ביטוי שונה, ודגשים שונים, אולם לכל אורך הדרך החינוכית, מהגן ועד סיום י"ב, קיימת התמודדות עם השאלה: איך לעורר, לפתח ולתרגל את המגוון הרחב ביותר של האיכויות השונות שבאות לידי ביטוי באדם המתפתח?

 

כך זוכה תלמיד בבית-ספר ולדורף למגוון הרחב ביותר האפשרי בתחומי העשייה והמלאכות, בתחומי האמנות ובתחומי הלמידה העיונית. בבית-הספר היסודי לדוגמא, משולבים שיעורי האמנות לגמרי בתחומי הלימוד העיוני וכל ילד מנגן, שר, מצייר, רוקד, רושם ומפסל כדבר מובן מאליו וכחלק מהעשייה החינוכית. גם דגשי הלימוד מושמים על-ידי המורים בצורה דומה, העשייה האמנותית, העבודה בסדנאות המלאכה ויחסי החברה בכיתה אינם פחות חשובים, אלא לעיתים חשובים בהרבה מהתחומים שנהוג בדרך-כלל בבית-הספר להדגיש ולעודד.

 

זאת גם הסיבה שבחינוך ולדורף אין בשום שלב, גם לא בכיתות החטיבה העליונה של בית-הספר מגמה של התמקצעות. הנער והנערה מקבלים את הרקע הרחב והרב-גוני ביותר שדרוש להם לשם יכולת להבין, לשפוט ולעמוד בעולם כמבוגרים עצמאיים ואוטונומיים. דווקא בעולם של היום, שהנו כה ממוקצע וצר בתחומים רבים, יש חשיבות מכרעת להשכלה והתנסות רב תחומית ורחבה ככל האפשר.

 

לסיכום, רואה חינוך ולדורף את שליחותו בטיפוח, בחיזוק ובניסיון לעורר את ישותו הפנימית של הילד. המבט אינו מופנה לעולם החיצון, לצורכי הקיום, לשוק העבודה ולשאר הדברים אתם יאלץ הילד להתמודד בהתבגרותו, אלא לעולמו הפנימי והאינדיבידואלי של כל ילד וילד. זאת בהנחה, שטיפוח נכון והרמוני של פנימיות הילד, של גופניותו, רגשותיו, תחושותיו וכוחות החשיבה שלו יכינוהו בצורה המשמעותית והנכונה ביותר לחיים עצמאיים ומלאי תוכן בכל חברה ובכל סביבה.

** התוכן באדיבות אתר http://waldorf.co.il